מעניין אותי האופן שבו העבר ממשיך לחיות בהווה
העבודה מתחילה לא פעם בדברים שכבר נושאים בתוכם היסטוריה — ספרים, מילים, אותיות, דימויים, חפצים וחומרים. אני חוזרת אליהם, חופרת בהם, משנה אותם ומחפשת מה עוד טמון בהם ומה יכול להיוולד מתוכם. התנועה קדימה אינה מחייבת השארה של העבר מאחור; היא יכולה להיווצר דווקא מתוך מפגש מחודש עם מה שקיבלנו בירושה.
השפה, ובמיוחד השפה העברית, היא חומר מרכזי בעבודה. אני נמשכת לשכבות המשמעות הטמונות במילים ובאותיות, ולהיסטוריה שהן נושאות בתוכן. אפילו המילה ״קדימה״ מכילה את ״קדם״ — את העתיק, את הקדמוני, את מה שהיה קודם.
התנועה הזו שבין ירושה להתחדשות עומדת במרכז העבודה: מה נשאר, מה משתנה, מה נחשף ומה נעלם. באמצעות פיסול, וידאו והתערבויות בספרים ובטקסטים, אני משנה את מה שכבר קיים כדי לחשוף אפשרויות נוספות הטמונות בו.
העבודה צומחת מתוך קשר עמוק לשפה העברית, לטקסטים יהודיים ולזיכרון תרבותי. אני פחות מעוניינת לשמר את העבר מאשר להשאיר אותו חי — לתת למה שהיה קודם להיכנס אל ההווה ולהפוך למשהו חדש. כפי שכתב הרב קוק: ״הישן יתחדש והחדש יתקדש.״
I am interested in how the past continues to live in the present.
I often begin with things that already carry history — books, words, letters, images, objects and materials. I return to them, excavate them, alter them and look for what can still emerge from them. Moving forward does not mean leaving the past behind, but finding new ways to encounter what we have inherited.
Language, and particularly Hebrew, is an important part of my practice. I am drawn to the layers of meaning embedded in words and letters, and to the histories they carry. Even the Hebrew word for “forward” — קדימה (Kadima) — contains קדם (Kedem): the ancient, the primordial, what came before.
I am interested in this movement between inheritance and transformation: what remains, what changes, what is revealed, and what disappears. Through sculpture, video, and interventions in books and texts, I alter what already exists in order to reveal other possibilities within it.
My work grows out of a deep connection to the Hebrew language, Jewish texts, and cultural memory. I am less interested in preserving the past than in keeping it alive — allowing what came before to enter the present and become something new. As Rabbi Kook wrote, “The old shall be renewed, and the new shall be sanctified.”